ניו קופל פסגה בע"מ נ' בראנס

פסק דין

הצדדים הסכימו שבית המשפט יפסוק בתובענה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב),

תשמ"ד – 1984, וזאת, לאחר עיון בכתבי הטענות, במוצגים ושמיעת המעורבים.

המדובר בתאונה בה פגע רכב הנתבע מאחור ברכב התובעת. מעדויות שני הנהגים המעורבים לא יכולה להיות מחלוקת בדבר אחריותו של נהג הנתבע אשר ככל הנראה לא שמר מרחק מרכב התובעת שהאט לפני מעגל תנועה. אכן, עדת התובעת לא זכרה תחילה את האירוע אולם בהמשך נשאלה על אירוע והופנתה לטופס ההודעה ואישרה את כל האמור בו. אף אם לא היה בעדותה די, הרי שהיה זה דווקא נהג הנתבע שאישר וחיזק בעדותו את נסיבות קרות התאונה ומסר גרסה סדורה ביחס לזירת התאונה. לכן, לעניין שאלת האחריות הרי שהתובעת עמדה בנטל להוכיח כי האחריות היא על נהג הנתבע.

באשר להיקף הנזקים, הרי שאלו הוכחו באמצעות חוות דעת והנתבע לא ביקש לזמן ולחקור את נותן חוות הדעת ולפיכך לעניין היקף הנזק ואופיו מדובר בראיה יחידה שבפני בית המשפט שלא נסתרה. יצוין כי ביחס לטענת הנתבע כי מדובר בתמונות רכב שאינו קשורות לתאונה, אני מקבל את הערת ב"כ התובעת כי מדובר היה בטעות בצירוף התמונות אשר תוקנה עם פתיחת הדיון.

אשר לטענת השיהוי, לא טען הנתבע מה הנזק שגרם לו השיהוי ובמה שינה את מצבו לרעה ולא הוכיח את טענתו. טענת שיהוי בתחום המשפט האזרחי היא טענה קשה, התנאים לקבלתה קשים ונסיבות החלתה נדירות ועל הטוען אותה מוטלת לעמוד ברמת הוכחה נכבדה. הנטל על הטוען לשיהוי כבד ורב, וקבלת הטענה מצריכה התחשבות גם בהיבט האינטרס הציבורי (הלכת תלמוד תורה). היסוד של שינוי מצב לרעה מצדו של מי שטוען לשיהוי הוא יסוד מהותי שיש להוכיח (אף כי אין הוא בגדר תנאי מספיק לתחולת דוקטרינת השיהוי על מקרה מסוים). בענייננו, כאמור, כלל לא הוכח שינוי מצב לרעה.

לאור האמור לעיל אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את סכום התביעה בצירוף הפרשי הצמדה מיום התשלום, ובתוספת שכר העדים, אגרת משפט ושכ"ט עו"ד בסך 17.5% מסכום התביעה ולא פחות מ – 1,200 ₪.

ניתן היום, י"ב שבט תשע"ב, 05 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: